מפרגנים


יינות ישראל
ישראל פרקר


יקב יהודה
אבי יהודה 054-4638544



שורק בית ספר לעשיית יין

משקאות ווזאנה אשדוד
משקאות ווזאנה 08-8563551


בקתות מעץ וינר
בקתות מעץ ביסוד המעלה

לזיכרה של יעל

לזיכרה של יעל
יעל זיקרי ז"ל
 
אבי פלדשטיין ראיון
24/07/2009

כתבה וצילמה  מיכל אשד

11.5.09

 

ראיון עם אבי פלדשטיין היינן הראשי של ייקבי ברקן

 

את אבי פלדשטיין, היינן הראשי של יקבי ברקן, פגשנו במשרדו במבנה החדש של יקבי ברקן בקיבוץ חולדה. מצאנו אותו במשרדו כאשר רגלו שעונה על שולחן העבודה ומבע של כאב בעיניו. הבחור התנצל, עבר טיפול רפואי ברגלו.

התחלנו ללהג על הא ודא, תוהים בנינו לבין עצמינו האם להמשיך להציק לו, אבי מיהר והתנצל, אמר שבדרך כלל הוא הרבה יותר קואופרטיבי, אך יעשה כמיטב יכולתו.

אבי התחיל לספר לנו על המבנה והמקום, דברים רגילים!!.

חשבתי לעצמי, הנה אנחנו פה, כבר איתו. את כל האינפורמציה שהוא מספר לנו אפשר לדלות ממקורות אחרים, אבל את סיפור חייו אפשר לשמוע רק ממנו. 

אזרתי אומץ ואמרתי: "אבי אפשר לשאול אותך  כמה שאלות?

הרים את ראשו וחייך , וענה "חופשי"!!

פתחתי, " מאוד מעניין אותי לשמוע את סיפור חייך, איך מגיעים למקום שאתה נמצא בו היום? עשית כברת דרך ארוכה עד למקום בו אתה נמצא היום, אתה  מבכירי הייננים בארץ!!! איך זה קורה במדינה שבעברה לא הייתה מקום שהצמיח ייננים ואוהבי יין? תרבות  היין התפתחה  בישראל רק בשנים האחרונות.

אבי התחיל לספר: קודם כל אולי אני יליד הארץ, אבל הורי הגיעו מרומניה. אלו שורשים מחייבים!!!! תרבות השתייה והיין זה משהו שחונכתי עליו, צוחקים על הרומנים שהם מערבבים יין עם סודה, דעי לך שלא מזמן הייתי באיטליה, נהגי המשאיות שם עוצרים במסעדות בצד הדרך, אוכלים אוכל מצוין ושותים יין, לא שתייה קלה! כדי לא להכביד על הראש הם מוהלים את היין עם סודה, אז הנה לא רק הרומנים מוצאים הגיון בדבר.

לעולם היין הגעתי מהצד השני של המתרס, חיי הלילה של תל אביב. ניהלתי והפעלתי מקומות כמו פאב השופטים המיתולוגי, עשיתי זאת בצד לימודים אקדמאיים. למדתי פילוסופיה וספרות. זו נקודה לא סגורה בחיי. המשכתי ללמוד אחרי תואר ראשון, ובשלב מסוים היו לי התלבטויות האם להמשיך בקריירה אקדמית ב"חלל גילמן" [בנין מדעי הרוח באוניברסיטת תל- אביב, מ.א.]  או לשנות כיוון. בסופו של דבר נטשתי את הקריירה האקדמית. אינני יודע אם עשיתי נכון, כי זה תחום שאהבתי ופניתי לדברים אחרים.
 



במקביל לניהול מקומות בילוי בתל- אביב התחלתי לכתוב על יין ואלכוהול, תחילה בעיתון "הארץ" ואחר כך במוסף האוכל של עיתון "חדשות" המיתולוגי. כתיבה במוסף האוכל נחשבה אז ככתיבה ספרותית, עיתון "חדשות" היה  הראשון שהתחיל בכך. המתכונים היו משהו בלתי ישים בעליל, את חצי מהמרכיבים לא ניתן היה להשיג בכלל, הרעיון היה לעורר את יצר האוכל, המיצים והקיבה אצל הקוראים וזה הלך!!! בנוסף לימדתי בתדמור, העברתי את הקורס הברמנים הראשון, קורס מרוכז של חצי שנה , קורס לא כלכלי בעליל. אני בקשר עם חלק מהבוגרים עד היום.  יואב יער מחנות המשקאות ברמת השרון בוגר של הקורס הזה. היום אין דברים כאלה.

-מה שתו אז?

תרבות שתייה של יין או משהו איכותי אחר לא הייתה.

אבל אנחנו היינו חלוצים. למשל בפאב השופטים היה סטוק של משקאות ובקבוקי וויסקי מאוד איכותיים בבר. לאנשים לא היה מושג מה זה, זה היה חלק מהעיצוב של הפאב. בהדרגה אנשים החלו להיחשף. המהפכה קרתה ממש לאט. זו הייתה מעין פירמידה הפוכה. תרבות היין והשתייה החריפה החלה לדעתי משהו כמו לפני כ-20 שנה.

 

- איפה למדת את כל זה?

למדתי הכל לבד, אני אוטודידקט.

-זה טוב או רע?

תיראי, מהפיכת הידע עברה טלטלה לפני 200 שנה, הכניסו אותה בתוך היכלי ידע שנקראים אוניברסיטאות, כאילו מאחורי סורג ובריח. משכו את הידע מההמונים. הנזק הוא גדול מאוד. הנגישות לידע ולהשכלה צריכה להיות נחלת הכלל. אני דוגמא חיה לכך. למדתי את כל התורה לבד. העדר המסגרת, הותיר אותי פחות מקובע, אני יצירתי ויותר מעז, אינני שייך לאג'נדה מסוימת ואינני מחויב לז'אנר כזה או אחר.  מבחינתי הכל פתוח ואני כל הזמן לומד.

בשלב  מסוים,כאשר התמקצעתי קצת יותר, עברתי לייעץ. הכרתי את אבי סגל וכך התחיל הרומן שלי עם יינות סגל, בהתחלה כיועץ ומקדם מכירות. בתקופתי יינות סגל היו הראשונים בארץ שייבאו משקאות חריפים. צריכת המשקאות האלכוהוליים  בארץ אז, הייתה נמוכה. החברות מחו"ל לא דרשו בלעדיות על המשקאות שלהם, וכך יצא שסגל ייבאה משקאות אלכוהוליים מחברות שונות בחו"ל , הם היו החלוצים בעניין.

בהמשך תפקדתי כמנהל מקצועי ואף כסמנכ"ל אחראי על הפיתוח. כאחראי על הפיתוח נקרתה בפני הזדמנות מכוננת מבחינתי לבקר במיטב היקבים בעולם. הביקורים, שכללו שיחות עם ייננים וצפייה בתהליכי ייצור, הניחו את היסודות להשכלה הייננית שלי במובן הזה שלא רק למדתי או קראתי, אלא ראיתי את התהליכים במו עיני וזה היה עבורי  בית הספר הטוב ביותר.

ב -1983  הוקמו יקבי רמת הגולן, בבעלותם של 4 קיבוצים: אלרום, אורטל, עין זיוון וגשור ושל  4 מושבים: רמת מגשימים, יונתן, אלוני הבשן ורמות נפתלי. תוך כמה שנים הם התחילו לתפוס תאוצה. יקבי סגל לא היו מוכנים למתחרה החדש, היה צורך בשינוי  גישה מוחלט!!

עד  לראשית שנות ה- 90 רוב הנטיעות החדשות היו ברמת הגולן. איזור מתאים לגידול גפנים, אך בשל המבנה החד גוני של הקרקע של הרמה, הוא לדעתי משעמם. אני הלכתי על משהו חדש לגמרי, הייתי חלוץ ונטעתי כרמים בגליל. סיפור מעניין הוא שיקבי כרמל נטעו כרם בעמק קדש, הם לא ממש הבינו את הפוטנציאל בגידול ענבים באזור זה והעמידו אותו למכירה. יקבי רמת הגולן קנו אותו, אבל גם לא ייחסו לו חשיבות, כשהחלו הבצירים, הארומות שהתקבלו מענבי המקום היו באיכויות נדירות, יינות כמו קצרין מייצרים מענבי המקום. הם פשוט זכו!!!



בתמונה אלי זיקרי במעבדת היקב

הפניית המבט לגליל נולדה מתוך שכנוע עמוק שזהו איזור הכרמים העתידי המיטבי של ישראל ומתוך מחויבות עמוקה למושג "טרואר", שלדעתי מגיע לביטוי עמוק דווקא כאן. לגליל יש מבנה מעניין, שינויי הגובה מצומת גולני [ 420+]    עד לצוק מנרה [ 920+] ובניהם עמקי רוחב. הבדלי הגובה יוצרים ארץ מגוונת. כשהגעתי לגליל, זו הייתה אדמה בתולה. נטענו ברצף מרמת דלתון, דישון, דובב, רמת נפתלי, ספסופה ועד מנרה.

הכרם המודרני הראשון שהניב היה כרם דישון. איכויות הבציר דיברו בעד עצמן.  מחוץ לדלת משרדי שהיה אז ברמלה השתרך תור ארוך של יקבים כדי לקנות יין.

הייתי מאוד בטוח במה שאני עושה. בין השנים 95'-99' לקחתי את אנשי היין המובילים בארץ באותה התקופה לטיולים ברחבי הגליל בג'יפ שלי והראיתי להם את מעשי ידי. ואכן מאז נעשתה כברת דרך ארוכה בכל הקשור להתפתחות עולם היין בארץ.

היום יש עסקי יין ממוסחרים, יש אנשי מקצוע שמתהדרים בתארים, אך אינם חשים את היין. מי שיש לו את הידע, אך אין לו את האינסטינקט והחוש לא יהיה לו יין טוב. אני, הכרם מדבר אלי. כאשר מגיע זמן הבציר, אם אלך עם האגרונום, תוך רבע שעה בעזרת מכשירי מדידה הוא יאמר לי אם הכרם מוכן לבציר. אני אסתובב בכרם, אריח ואחוש את המקום ואחרי שעה אחליט אם הגיע הזמן, וההחלטה שלי תהיה הנכונה, כי אני חש את הכרם. כך אני גם עושה יינות, אני משלב שליטה טכנית וטכנולוגית האופיינית ליינני ה"עולם החדש" יחד עם ערכי יין קלסיים השייכים ל"עולם הישן". עשיית היין הייחודית החזירה, לשמחתי, את התהילה ליינות סגל (היום ברקן) כמו ה"אדום של סגל" ו"יין הבית" האדום הראשון, בהשראת יינות היום-יום הנהוגים בצרפת ובאירופה.  החייתי את פרויקט ה"בלתי מסונן", יין  ה"קונספט" הראשון בישראל,בגישה יינית בוטיקאית.

הראיון כבר התקרב לקיצו, אבי חש ברגלו, ועדין לא שמענו מספיק.

בקשתי, אבי! במשפט קצר, איך היית מגדיר את עצמך?

אבי: ישנו יינן צרפתי מפורסם בשם ז'ק לידיא, הוא עשה 130 יינות שונים, וכולם היו משני זנים של יין. ליינן הזה הייתה אמרה מפורסמת: "אני מעדיף לעשות יינות רעים מאשר יינות שמשעממים אותי", אני חושב שהמשפט הזה נולד בשבילי. לכן, היינות שלי הם לא שגרתיים.

בשנים ה האחרונות זוכים יינותיו של פלדשטיין להוביל במיטב הטעימות העיוורות הנושאיות והשנתיות של מגזיני היין של "על השולחן" ו"יין וגורמה", במקומות ראשונים ובמדליות זהב בתחרויות יין כגון טרווינו, אשכול הזהב או וינאקספו ועוד.

בעבר, נבחר ליינן השנה של מגזין גלובס.

אבי פלדשטיין, יינן בלי תעודות הסמכה, עם הרבה שאר רוח, חתירה למצוינות, והשקפת עולם אנלוגית מוצקה.

 

 

 

 

 

תפריט


התחברות לקוחות
: שם משתמש
: סיסמה
הרשמה  |  שכחתי סיסמה
סקר דו שבועי
 
מה דעתך על האתר ?





תרבות
 

מסע בזמן במרוקו ובאטלס
להרחבה
אירועי יין

דף הבית  |  אודות  |  כתבות  |  גלריות  |  לדעת יין  |  מאחורי היין  |  צור קשר  | kollyom  |  מפת האתר

כל הזכויות שמורות לבעלי האתר